 ביוני 2005, לאחר כמעט ארבע שנים של דיונים, נכנס לתוקפו חוק המו"פ החדש. השינוי העיקרי בחוק החדש הוא מתן אפשרות לחברות שקיבלו מימון מן המדען הראשי, לפדות את הזכויות שיש למדען על הטכנולוגיה שלהן כדי למכרו לגופים מחו"ל. לדברי אייל שמידט, מנכ"ל חברת FREEMIND המייעצת לחברות בתחום תמריצי מו"פ, עד כה לא נרשמה התנפלות על המדען לשחרור הקניין הרוחני בתנאים החדשים.
בשלוש השנים האחרונות הביעו גורמים שונים בחברות ההיי-טק
ומדעי החיים בישראל, וגם גורמים המשקיעים בחברות אלה, ביקורת רבה על חוק המו"פ המקורי, בטענה שהוא עוצר את התעשייה. לאור זאת, טוען שמידט, ניתן היה לצפות לפעילות רבה יותר לשחרור ה-IP מידי המדען הראשי. האם הביקורת פשוט לא הייתה מוצדקת או שהחוק החדש עדיין אינו אטרקטיבי מספיק כדי להצדיק יותר ניסיונות כאלו? שמידט מאמין כי החוק דווקא מציע הזדמנויות אטרקטיביות לחברות, אך רובן עדיין מבולבלות מהחוק במתכונתו הנוכחית.
שמידט טוען כי חברות יכולות לפדות היום את ה-IP שלהן בסכומים סבירים, וכי בדרך כלל ההזדמנות הטובה ביותר היא מוקדם ולא מאוחר. "פנו אלינו חברות וקרנות הון סיכון לא מעטות שטענו כי החוק החדש אינו מקל באופן משמעותי לעומת החוק הקודם. רק כאשר נכנסנו איתן לדו-שיח, הן ראו כיצד החוק החדש יכול להביא שינוי מהותי חיובי לחברה שלהם".
על פי חוק המו"פ הישן, ניתן היה למכור קניין רוחני שפותח בתמיכת המדען הראשי לחברות בחו"ל רק בתנאי שהפעילות המבוססת על אותו ידע הייתה נשארת בישראל. המצב הזה הפך חלק מן החברות הישראליות לפחות אטרקטיביות עבור רוכשים פוטנציאליים בחו"ל ואף פגע באפשרות של חברות ישראליות להתפתח לחו"ל, בו בזמן שתרם להתפתחות התעשייה המקומית. עם הזמן, החלו חברות להירתע מנטילת מענקים מהמדען הראשי, מחשש שאלו יגבילו אותם בהמשך. לאחר דיונים ארוכים הוחלט כי הנזק של החוק עולה על התועלת ויש לעדכנו. לפי החוק החדש, החברות משלמות עבור הוצאת קניין רוחני מישראל, והכספים הללו משמשים לתמיכה בחברות אחרות.
רצון כן ואמיתי לעזור
לפי החוק החדש, הסכום שמשולם למדען הוא שיעור מהאקזיט שעושה החברה, שהוא פרופורציוני להשקעת המדינה בפיתוח הקניין הרוחני שהוביל לאקזיט. התשלום מוגבל ברצפה אך לא בתקרה - הרצפה היא היקף המענק ששולם על ידי המדען הראשי בניכוי התמלוגים שהוחזרו על ידי החברה (אלא אם גובה האקזיט היה נמוך אפילו מהשקעה זו). לדברי שמידט, בגלל שהחישוב של הנתח המגיע למדען הוא באחוזים (מתוך האקזיט) ואין לו תקרה, עדיין חוששות קרנות הון הסיכון לעודד את חברות הפורטפוליו שלהן לבקש כספי מדען. לכן כרגע לא ברור, אומר שמידט, האם החוק אכן ימלא את אחת ממטרותיו המקוריות - למשוך גם חברות בעלות סיכויים טובים לאקזיט להשתמש בכספי המדען. "בעולם נהוג להעניק כספי תמיכה במו"פ כמענק ללא החזר, ולא כהלוואה", מציין שמידט.
אם כך, באיזו נקודה בחיי המוצר כדאי לפדות את הקניין הרוחני ומה יש לקחת בחשבון? שמידט מציין שלושה נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא גובה האקזיט. חברה שביצעה אקזיט ראשון תחויב על אותו אקזיט, אולם על פי חוק המו"פ לא תחויב בתשלום עבור אקזיטים נוספים. זאת, בהנחה שהחברה הראתה כי במסגרת אקזיט זה היא חייבת להוציא את ה-IP מחוץ לישראל.
נושא נוסף הוא גובה הפחת. טכנולוגיה נחשבת למוצר שמתיישן וכלל אצבע אומר שהיא מתחילה להתיישן מסוף השנה השלישית לקיומה, אולם כמה מערכה אובד? ב-14 בדצמבר 2005 נקבע כי יחושבו 14% פחת מתום השנה השלישית לסיום ביצוע התוכנית המאושרת. עם זאת, ברור כי לפי שיעור זה חלק מהחברות ייהנו ואחרות יקופחו מאחר שמדובר בפחת קבוע, ולכן ייתכן שיהיו שינויים בהמשך. מבחינה זו, כדאי לחברה לבדוק האם התקנה הנוכחית מיטיבה איתה, ובמקרה זה למהר לנצלה.
נושא נוסף שלא נקבע בכללים החדשים בצורה ברורה הוא מקרה של חברה הנמצאת בכינוס. באופן עקרוני נקבע בחוק כי חברה בכינוס אינה חייבת להחזיר למדען את מלוא השקעתו, וההמשך פתוח לדיון. שמידט מספר כי כמה חברות שפנו עד היום למדען הראשי בנושא שחרורIP במצב של אקזיט נמוך מגובה התמלוגים למדען, מסרו כי נתקלו ברצון כן ואמיתי לעזור להן - הכל במסגרת החוק החדש, אולם החברות הללו חייבות להיכנס תחילה לכינוס כדי לקבל את ההקלות.
כעיקרון, המדען רשאי שלא להסכים עם החברה לגבי שווי התמלוגים שעליו לקבל וכן רשאי לאסור על החברה להוציא את ה-IP מישראל אם שני הצדדים לא הגיעו להסכמה על השווי. אולם במקרים שבהם החברה נאלצת למכור את הידע שלה לחו"ל, המדען צפוי כמעט תמיד לאפשר לחברה להוציא את הידע. זאת, כמובן, אחרי שישתכנע שהעסקה הכרחית ומשקפת את שווי החברה האמיתי.
|
דף הבית